סגולת הטקסט

סגולת הטקסט
טוויטר הרב מיכאל לייטמן
 05.10.18

השפה העברית מתאימה לביטוי חכמת הקבלה יותר מאשר כל שפה אחרת.

היא נולדה יחד עם גילוי חכמת הקבלה לבני האדם וצורתה, הדקדוק שלה, משמעותה ואופן ביטויה - כל אלה נובעים מחוקים רוחניים ומותאמים להסבר הקשר עם הבורא.

-

המקובלים הגדולים בכתביהם - במעגל האיחוד

חכמת הקבלה התגלתה לראשונה לפני 5,776 שנה על ידי איש, שקראו לו אדם. הוא תיאר מה שגילה בספרו "רזיאל המלאך". החל מאדם השתלשלו דורות של מקובלים, וכל המעשים שהם עשו עד לזמננו נכללים יחד.

בין כל המקובלים היו אנשים מסוגים שונים, כל אחד עסק בהשגת החכמה הזו בצורה האופיינית לו. מישהו עסק בהתמחות מסוימת בהשגת חכמת הקבלה, מישהו רשם אותה בדרגות מסוימות והיו כאלו שהציבו לעצמם מטרה למשוך כמות מירבית של בני אדם לגילוי מערכת ההנהגה הזאת. דווקא הם חשובים ויקרים לנו באופן מיוחד, מפני שבעזרתם אנחנו יכולים להשיג מה שאנחנו מתחילים להשתוקק אליו.

במהלך ההיסטוריה של התפתחות האנושות, רוב המקובלים כתבו את כתביהם בדרגה שהיום קשה לנו להבינה. אבל המקובל הגדול ביותר שחי במאה ה-16, האר"י הקדוש, באמת הצליח לכלול ולרשום את החכמה הזאת. הוא הביא למערכת אוצר עצום של ידע, ואנחנו קיבלנו ממנו כבר מטריצה מוכנה, עליה מבוססת כל חכמת הקבלה. לפניו רבים ניסו לעשות זאת, אבל לא יכלו. לכן אין אדם יותר קרוב לנו ברוחו, בחשיבותו, בכל מה שעשה עבורנו, מהאר"י הקדוש. הוא נפטר בגיל צעיר מאוד, 38, והשאיר אחריו ירושה ומורשת שלמה לכולנו.

400 שנה לאחר האר"י, בתחילת המאה ה-20, הופיע מקובל ענק אחר, "בעל הסולם". אף אחד מהמקובלים שחיו לפניו לא הצליח, בצורה כל כך פופולרית ונגישה, להעביר את מערכת הידע של האר"י, כמוהו. לכן אנחנו משתמשים בכתבי בעל הסולם, שנכתבו בצורה יחסית פשוטה ומודרנית, דווקא הוא מהווה משענת בלימוד שלנו. 

כמו כן, בנו בכורו של בעל הסולם, הרב"ש, המורה שלי, השלים את כתבי אביו על ידי עקרונות העבודה הפנימית שלנו. בעל הסולם כתב בעיקר על מערכת העולם העליון ועל הפסיכולוגיה הפנימית שלו. ואילו המורה שלי ניסח והביע במאמרים שלו, כיצד אנחנו יכולים באופן מעשי להתחיל להרגיש את העולם העליון, מה צריך לעשות כדי להבין אותו רגשית, לארגן אותו בתוכנו, ליצור חושים חדשים ובאופן כזה ללכת קדימה. אם לא היו לנו את כתבי הרב"ש, אז היינו קוראים את כתבי בעל הסולם ונהנים מהלוגיקה של תיאורו הפשוט, היפה וההרמוני על העולם העליון, ושל השפעתה של המערכת הזאת עלינו, אבל לא היינו יודעים באיזה אופן אפשר להשיג אותה. וכל זאת מוסבר בכתביו של המורה שלי.

המקובלים מתארים את העולם העליון ואת העולם שלנו, שמהווה בפני עצמו את המדרגה הכי נמוכה והקטנה ביותר, שמנותקת מהעולם הרוחני, כמערכת יחידה שעובדת בהרמוניה מוחלטת. בעולם שלנו, את הדימוי היחיד של המערכת הזאת, מהווה הגוף האנושי המתוקן לחלוטין, בו הלב והמוח וכל הפונקציות של מערכות הדם, העצבים, הלימפה והאחרות, עובדות בהרמוניה ובתיאום. הן תומכות זו בזו, אין בהן שום דבר מיותר, רק תפקוד הדדי נכון שמאפשר להרגיש את כל המערכת, לחקור וללמוד אותה.

-

אין סודות

(ערוץ "ספרי קבלה אמיתיים")

מה שהאדם לא יכול לקלוט, זה נראה לו סוד. אבל אין סודות, אלא רק חוסר התפתחות באדם. לכן עבודת המקובלים בכל דור ודור, היא כמה שיותר לפתוח ולקרב לאדם בצורה מושכת וברורה, מה שכתוב בתורה בצורת קוד. לצורך זה כל הספרים והפירושים שכתבו המקובלים.

-

ספרים עם רמזים רוחניים

אנחנו התרגלנו לספרות בצורתה המסורתית. ישנה ספרות יפה, ספרי הרפתקאות, מדע פופולרי וכן הלאה. באופן כללי אני רוצה לשאוב משם מידע כלשהו או התרשמויות.

לעומת זאת, ספרי הקבלה פועלים אחרת לגמרי. ספר קבלה, הוא אמצעי, מתאם, שבעזרתו אני יכול להתחבר למחבר של הספר. בדיוק כך עליי לראות את ספרי המקובלים, כי הם עוזרים לי להתחבר למערכת הרוחנית הענקית, המלאה באור אין סוף, ובבורא שממלא אותה.

המערכת הזאת מורכבת מהנשמות, מהרצונות המתוקנים של ענקי הרוח, אשר בעזרת מאמצים גדולים הגיעו להשתוות הצורה עם הבורא, והם אלה שמחזיקים את גילויו בתוך הכלים שלהם, הרצונות שלהם. והיו גם כאלה שהעבירו מהם אליי "צינור" דק, ערוץ, שדרכו אני יכול להתחבר איתם ולקבל משם התפעלות, ידיעות, תיקונים, את כל מה שיעשה אותי שייך למערכת הזאת.

לכן, הקריאה בספרי המקובלים שונה מקריאה בספרות אחרת. לכן, הספרים הללו נקראים בדרך כלל "תורה", כי בהם טמון המאור המחזיר למוטב. יש בהם כוח מיוחד, ואני אוכל לקבל אותו בתנאי שאני מצפה לשינויים, שאני רוצה להיות כמו מחבריו של הספר.

ואם אני רוצה לקבל משם רק ידע ומתייחס אליהם כמו ליתר הספרים, אז אני מזלזל במאמצים של המקובלים וכתוצאה מזה נגרם נזק רב. ובכלל, גישה כזאת אינה מביאה תועלת לאף אחד, כולל אותי.

ובכן, חשוב מאוד להתחבר למורשת המקובלים, לנצל את ההזדמנות לחיבור שהם השאירו לי. וכאן הכול תלוי בכוונה הנכונה. אם אני מחפש בתוך הספרים שלהם בעזרת השכל "הבהמי" שלי כל מיני חכמות כדי לשפר את החיים בעולם שלנו, אז זאת גישה פסולה לחלוטין שנקראת "סם המוות". עדיף לא להתחבר בכלל, מאשר להתחבר בצורה כזאת.

ואם מתחברים, אם מתחילים לקרוא את הספרים, אז רק לראות בהם את "סם החיים", כאשר אני פותח את עצמי ומוכן לקבל את מה שהם נועדו לספק לי. שום תחבולות ותירוצים, אלא כל מה שנותן העליון הכול לטובה. כך אני מתקדם, מה שנקרא ב"אמונת חכמים".

זהו תנאי לא פשוט, אך הכרחי. הכוונה שלי קובעת את ההבדל בין "סם החיים" ו"סם המוות", בין "עטלף" שחי בחושך ל"תרנגול" שקורא עם השחר. ואם אני לא שומר על הגישה הנכונה, אז אני יכול לדרוך במקום או יותר גרוע, לחזור לאחור. גם אם אני הקדשתי לכך את כל חיי, וטעיתי בדבר העיקרי, אז הם יעברו ללא תועלת, ויותר מזה, אני אפול ל"קליפות", וכדי להתנקות מהן יידרשו מספר גלגולים.

לכן, אדם צריך לבדוק את עצמו כל הזמן בדרך הרוחנית.

שאלה: מה עליי לעשות עם המוח והלב הגשמיים שלי כדי להתחבר ל"מתאם" הזה, שנקרא "ספרי המקובלים"?

תשובתי: צריך להתבטל בפני הקבוצה והמורה, זה האמצעי שמאפשר להתחבר למחבר. על ידי ביטול עצמי בפני הקבוצה והמורה שמנהל את הקבוצה, אדם מתחבר ל"שקע" ומתחבר למקובל שכתב את הספר. הקבוצה משמשת בתפקיד של "מתאם" ביניהם.

בכלל, מושג ה"קבוצה" מסמל את המתאם בין הבורא לאנושות.
-

גם מקובל הכי גדול פותח מקורות
(ערוץ "ספרי קבלה אמיתיים")

מה אני עושה שאני נמצא לבד? מה אני עושה בלי חברה עם חברה? מה אני עושה עם בורא בלי בורא? אני לוקח כתבי מקור שאחרים השיגו וכתבו, וכל הזמן עובד איתם. כי שינויים באים רק מתוך התקשרות. ואני שחייב להיות מקושר עם עליונים ועם תחתונים, אני בלי מקורות אין לי מה לעשות.

להשתייך למקובל

בעל הסולם, מאמר "תורת הקבלה ומהותה":

"וברור שבהיות האדם חושב ומעיין בדברי תורה האמורים בהתגלות ה' לאבותינו, וכדומה לזה, הרי הם מביאים למעיין יותר מאור, מהיותו מעיין בענינים מעשיים."

באופן כזה, בעל הסולם ממליץ לנו לקרוא ספרים, שבהם מדובר על אדם שנמצא כלפי הגילוי. המאמרים והאגרות של בעל הסולם והרב"ש, "תלמוד עשר הספירות", פירוש "הסולם" לספר הזוהר, למעשה כל מה שקיבלנו מבעל הסולם ומהרב"ש, אלה הם ספרים שמיועדים במיוחד עבורנו, והם מדברים על גילוי הבורא לנברא. שמדברים בצורות ניסוח שונות, אבל רק על זה.

חלקם מסבירים בצורה ישירה ומתארים את העבודה בצורה "פסיכולוגית", אם אפשר כך להגיד, כמו למשל באגרות ומאמרים. או מאמרים אחרים שמספרים על הקשר בין חכמת הקבלה ומדעים אחרים, אבל גם הם שייכים לגילוי הבורא לבני האדם. אבל במיוחד מדובר ודאי על ספר הזוהר ועל "תלמוד עשר הספירות".

כל הספרים והטקסטים האלה נכתבו בזמן המשכת המאור. המקובלים גילו את המאור בכל מיני מצבים ומדרגות, ולפי זה כתבו את הכתבים שלהם. אף מילה, אף אות לא נכתבו לפני שאותו המחבר היה בהשגת אותו המצב הספציפי שאותו הוא מביע בטקסט.

ולכן כאשר אנחנו קוראים את הטקסטים האלו, יש לנו אפשרות לקבל את הכוח שלהם. כי על ידי הטקסטים האלה, אנחנו מתחברים למחברים ואז יכולים למשוך וליהנות מהמאור המחזיר למוטב, אבל זה בתנאי שמשתוקקים להידמות להם ובאמונה פשוטה לקבל את כל מה שיש להם. בזמן קריאת הכתבים, אני רוצה להיות כמוהו, רוצה לבטל את עצמי, "להשתייך אליו", ובזה אני "מדליק" את האור שאותו הוא הכין עבורי.-

הכי טוב ומועיל לעבוד עם הטקסט

(ערוץ "סגולת הטקסט")

הכי טוב ומועיל להיכנס לעבודה על הטקסטים. העבודה עם הטקסט חשובה מאוד, כי היא מקדמת את האדם. חייבים לחזור ולעשות את הפעולות האלה, כל הזמן לעבוד עם הטקסטים, לחזור עוד פעם ועוד פעם על כל החומרים.

סֵפֶר הוּא גִילוּי

בְּצוּרַת הָאוֹתִיוֹת שֶלוֹ,

בַּחִיבּוּר שֶלָהֵם לְמִילִים,*

–

בְּחִיבּוּר הַמִילִים לְמִשְפָּטִים,

בְּחִיבּוּר הַמִשְפָּטִים לִפְרָקִים,

בְּחִיבּוּר הַפְּרָקִים לִכְלָל סֵפֶר,

–הַסֵפֶר מְגַלֶה מֶסֶר שֶבָּנוּי

לְפִי טֶבַע הָאָדָם.

הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכנית הטלוויזיה 'מקובלים כותבים' 20.05.09

–

* …מילים הם סימנים שמורכבים מאותיות. אותיות הם הסימנים בלבד, סימן של איזו תכונה רוחנית. סכום של תכונות רוחניות היוצרות איזו מערכת קטנה הנקראת "אות". וסכום של אותיות מעביר לנו איזו פעולה, מבנה רוחני, רצון משתנה, שמקבל אופנים שונים. (הרב ד"ר מיכאל לייטמן בשיעור על ספר 'זוהר לעם' 28.01.10)

מטבע אחד לטבע שני

(ערוץ "עצות המקובלים")

אנחנו נמצאים בטבע אחד וחייבים להגיע לטבע שני, שהוא נגד הטבע הראשון. לכן ישנה סגולה, אותו משהו שלא שייך לטבע הראשון ולטבע השני, אלא באמצע, כאמצעי מעבר. קבוצה, לימוד, וכל מה שהשאירו לנו המקובלים, כדי שנקבל את המאור המחזיר למוטב.

~~~~~

סְגוּלַת הַטֶּקְסְט

-

לֹא חָשוּב כַּמָה שֶהַיֶלֶד מֵבִין, אֶלָא מֵאוֹתוֹ קֶטַע בְּדִיוּק שֶהוּא קוֹרֵא וְלֹא מֵבִין, נִמְשָך אֵלָיו אוֹר מֵקִיף שֶשוֹמֵר עַל הַנְשָמָה שֶלּוֹ, וְאָז לָאָדָם הַזֶה כְּבָר בָּטוּחַ לֹא יָבוֹאוּ מַזִיקִים, כִּי הוּא מוּקָף בְּכוֹחַ יוֹתֵר עֶלְיוֹן מֵהָעוֹלָם שֶלָנוּ. לָכֵן חוֹכְמַת הַקַבָּלָה הִיא קֶרֶש הַהַצָלָה שֶל הַיְלָדִים וְשֶל עַם יִשְׂרָאֵל וּבִכְלָל. הרב ד"ר מיכאל לייטמן בהרצאה 01.01.08

* * * * *