יום שישי, 5 באוקטובר 2018

וְרַק הַגִּבּוֹרִים
(הָרָצִים לְהַר הַמֶּלֶךְ)
משל של בעל הסולם מתוך "הקדמה לתלמוד עשר הספירות" (אות קל"ג)

מֶלֶךְ שֶׁחָשַׁק לִבְחוֹר לְעַצְמוֹ,

כֹּל אוֹהֲבָיו הַנֶּאֱמָנִים לוֹ בְּיוֹתֵר שֶׁבַּמְּדִינָה,

וּלְהַכְנִיסָם לַעֲבוֹדָתוֹ בְּהֵיכָלוֹ פְּנִימָה.

מֶה עָשָׂה,

נָתַן צַו גָּלוּי בַּמְּדִינָה,

שֶׁכֹּל הָרוֹצֶה כְּקָטָן כְּגָדוֹל,

יָבוֹא אֵלָיו לַעֲסוֹק בָּעֲבוֹדוֹת הַפְּנִימִיוֹת שֶׁבְּהֵיכָלוֹ.

אֲבָל הֶעֱמִיד מֵעֲבָדָיו שׁוֹמְרִים רַבִּים,

עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הַהֵיכָל,

וּבְכֹל הַדְּרָכִים הַמּוֹבִילִים לְהֵיכָלוֹ,

וְצִיוָה אוֹתָם לְהַטְעוֹת בְּעוֹרְמָה

אֶת כֹּל הַמִתְקָרְבִים לְהֵיכָלוֹ,

וּלְהַדִּיחָם מֵהַדֶּרֶךְ הַמּוֹבִיל לַהֵיכָל.

וְכַמּוּבָן, שֶׁכֹּל בְּנֵי הַמְּדִינָה הִתְחִילוּ לָרוּץ לְהֵיכַל הַמֶּלֶךְ,

אָמְנָם, נִדְּחוּ בְּעוֹרְמַת הַשׁוֹמְרִים הַחֲרוּצִים,

וְרַבִּים מֵהֶם הִתְגַּבְּרוּ עֲלֵיהֶם,

עַד שֶׁהִצְלִיחוּ לְהִתְקָרֵב אֶל פֶּתַח הַהֵיכָל,

אֶלָּא שֶׁשּׁוֹמְרֵי הַפֶּתַח הָיוּ חֲרוּצִים בְּיוֹתֵר,

וּמִי שֶׁהוּא שֶׁהִתְקָרֵב אֶל הַפֶּתַח

הֵסִיתוּ אוֹתוֹ וְהִדִּיחוּ אוֹתוֹ בִּמְזִימָה רַבָּה,

עַד שֶׁשָּׁב כִּלְעוּמַת שֶׁבָּא.

וְכֵן חָזְרוּ וּבָאוּ וְשָׁבוּ,

וְשׁוּב הִתְחַזְּקוּ וְחָזְרוּ וּבָאוּ וְשָׁבוּ,

וְכֵן חָזְרוּ חֲלִילָה כַּמָּה יָמִים וְשָׁנִים,

עַד שֶׁנִּלְאוּ מִלְּנַסּוֹת יוֹתֵר.

וְרַק הַגִּבּוֹרִים מֵהֶם,

אֲשֶׁר מִדַּת סַבְלָנוּתָם עָמְדָה לָהֶם,

וְנִצְּחוּ אֶת הַשׁוֹמְרִים הָהֵם,

וּפָתְחוּ הַפֶּתַח,

זָכוּ תֵּכֶף לְקַבֵּל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ,

שֶׁמִּנָּה כֹּל אֶחָד עַל מִשְׁמַרְתוֹ הַמַּתְאִימָה לוֹ.

וְכַמּוּבָן, שֶׁמֵּאָז וְאֵילָךְ,

לֹא הָיוּ לָהֶם עוֹד עֲסָקִים

עִם הַשּׁוֹמְרִים הַלָּלוּ,

שֶׁהֵסִיתוּ וְהִדִּיחוּ אוֹתָם

וּמֵרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם כַּמָּה יָמִים וְשָׁנִים,

בְּהָלוֹךְ וָשׁוֹב עַל הַפֶּתַח,

כִּי זָכוּ לַעֲבוֹד וּלְשַׁמֵּשׁ

מוּל הָדָר אוֹר פְּנֵי הַמֶּלֶךְ בְּהֵיכָלוֹ פְּנִימָה.

יום חמישי, 4 באוקטובר 2018

"המסלול לאותו היכל זה מסלול החיבור"
(הרב מיכאל לייטמן, 15.05.12)

יום רביעי, 3 באוקטובר 2018

מה ההבדל בין הרצון לקבל שהוא הפוך מהמטרה, ובין הרצון לקבל שהוא גדל דווקא בצורה מטרתית?

תמיד הרצון לקבל גדל. אין נסיגה, תמיד קדימה. אם הוא גדל בצורה הפוכה מהמטרה, זה כאילו שהוא הולך אחורנית. נניח שיש איזה מקום יפה שמחלקים בו מתנות, ופסי רכבת מגיעים לשם, ואני יכול להגיע ברכבת למקום הזה (בשרטוט). אתה גם יכול ללכת הפוך, וזה יראה לך כדבר טוב ורק כשאתה מגיע למשהו אתה מגלה שזה רע, שזה מינוס במקום פלוס. ואז אתה נשאר בסימן שאלה מה לעשות, ולאט לאט מתחיל לחזור בחזרה. זו דרך ארוכה ומלאה בייסורים, כמו שכותב הרב"ש. למה היא ארוכה? כי אתה עושה סיבוב עד שאתה מגלה שאתה נמצא בכיוון הלא הנכון, ובכל זאת הרצון לקבל גדל.

או שאתה נמשך קדימה ובכל מטר ומטר במאה עשרים וחמש המדרגות, יש לך רצון לקבל גדול יותר, זאת אומרת, קושי גדול יותר. נניח שהפסים האלה הם לא פסי רכבת, אלא זה כמו הר שאתה צריך לעלות עליו, כי עליו עומד הארמון הזה. גם אז קשה לך לעלות, אבל כל עליה זו השגה יותר גדולה, אתה לא עושה סיבוב.